השורות הללו

שיר הנושא לתערוכת גמר

השורות הללו שנכתבות בידי . הן בדמי , בעצמותיי , עמוק בנפשי . הן לא יזייפו את עצמן . ויפתחו את כל עולמן .

השורות הללו הן סם ממכר . עייפותו של החומר הולכת מדרדרת . ולא קוראות לי לטיפול , לתקווה מתממשת . אילו היו פלאים כאלה , את כל העולם שמונים ימים הייתי עובר .

רוצה להשתחרר , ולצאת ממעגל הקסמים הזה כי להישאר בבור של חיי היום יום , זה קשה . ולהתמודד לשכוח את העבר ואת העצב, להעמיד אותם בחומה אך היא נפרצת ואתה לא יכול לעשות כלום מאומה

השורות הללו הן תרופה מרפא . אך הזמן קצר לריפוי ,ואתה שוב לוקח אותן חזרה . כי אתה שותק ולא אומר כלום , על מה?. כי מי שיעשה מזה צחוק ומשחק מכור זה העולם .

וגם האישה היפה , אשת החלומות שלך היא חלום גמור , ולא מה שמובן מעליו וצריך. היו והתפוצצו הרגש והמחשבה . ואחת יפה ופרועה לא הייתה ולא נבראה .

היא רק בראש שלך , אישה יפה פרועה-שקטה. היא תבוא בריח הוורדים . אני יבוא בסירחון הגשמים אוויר נעים מול קור כלבים.

השורות הללו הן חלומות . שבאות , נשארות , ולא חולפות . בזיכרון הן נצרבות . כטבע , כשדות הירוקים הים התיכון ,והגלים השקטים . נופי היערות מלאי התשוקה ופרחים חיוורים